פשוט

בס"ד, כ' בכסלו תש"פ

אני חושבת

שכל אחד ואחת

ראויים לחיים טובים, מלאים, עשירים

אני מאמינה

שבאנו לעולם

לא כדי לשרוד

לא כדי לסבול

לא כדי להלחם כל היום

אלא באנו כדי להתענג על ד', להתקרב אליו,

ומשכך אף אחד לא מסתיר מאתנו את המפה המכוונת

אל אותה נוסחא,

הנוסחא לאושר

שאיך שאני רואה את זה,

אז יצור אנושי מורכב מכמה מרכיבים

רוח. נפש. גוף.

וכאשר כל אחד מהמרכיבים הנ"ל

מקבל את ההזנה שלו

מתוך הקשבה פנימית, אינדבדואלית

זה בעצם המתכון לחיים מאושרים וטובים

בעיני זה כולל דבר ראשון הקפדה על ספר ההוראות שהקב"ה שלח לנו

קרי – תרי"ג מצוות

הקפדה אמיתית, ומלאה

ולמרות שאני חושבת שזה כולל בתוכו גם את המרכיבים הנוספים

בכל זאת אפרט אותם

תזונה נכונה ומאוזנת

שינה מספקת

פעילות גופנית

חשיבה חיובית

סיפוק רגשי ורוחני ומימוש עצמי

זו הרשימה שלי, פחות או יותר

רשימת מטרות ויעדים כדי להגיע לחיים מאושרים

ולא חושבת שאני מחדשת משהו

אלא שמה שקורה זה

שבהרבה מקומות אני רואה שכותבים לי כמה שזה פשוט

כללים פשוטים לתזונה בריאה

רק תורידי, רק תחליפי

רק תחתכי ותבשלי

זה מאד מאד פשוט...

כללים פשוטים לזה

וכללים פשוטים לזה

ובכמה צעדים קלים

ואת כבר שם

ממש שם

וזה מתסכל

כי כשמתארים לי כמה שזה פשוט

ולי זה לא מרגיש פשוט

אז אני מרגישה מן אצבע מאשימה

שמופנית אלי

זה כל כך פשוט

אז למה את לא מצליחה

זה כל כך פשוט

אז למה הדרך עדיין קשה?

זה כל כך פשוט,

אם את עדיין סובלת

ענין אישי שלך

כנראה לא יישמת עד הסוף

זו הבעיה שלך

זה כל כך פשוט

למה לא עשית את זה בדיוק כך וכך?

אין לך זכות תלונה בכלל

את אשמה

תשתקי ודי

אז זהו.

שלכתוב. להבהיר. לסמן מפה.

זה באמת באמת פשוט.

אבל לקיים למעיישה.

לא, זה מורכב.

זו עבודת חיים

זה צעד.

אחרי צעד.

אחרי צעד.

עם מליון נפילות באמצע.

זה שבע יפול צדיק.

ופעם אחת הוא קם.

זה להרפות מהשליטה

ולהרפות מההרפיה

זה להעריך כל צעד

אבל להשלים עם זה שלא מצליחים גם להעריך עד הסוף

זה להצליח פעם אחת

או תקופה

ולקבל את הנפילות

ולקבל את זה שקשה לנו לקבל את זה

זה לרצות להיות מושלם

ולנסות להשלים עם זה שלא מושלמים

אבל להשלים עם זה שקשה להשלים עם לא להיות מושלמים

זה לנסות. קצת. מעט. כל יום.

להתקדם בכל חזית, אפילו מילימטר

כמה שמצליחים

ולדעת.

שהכל.

זו השתדלות.

זוכרת את עצמי, ביום השלישי אחרי לידה ראשונה.

לחדר לידה נכנסתי עם המוגלובין 13.6!!

וזה היה אחרי השקעה ומאמץ

(שהיום אני יודעת שגם לראות את התוצאות האלה זה לא מובן מאליו)

כמה ימים אח"כ

האחות מגיעה ואומרת לי

שההמוגלובין שלי כרגע... 8.2

הלם. הלם.

שוכבת במיטה בבית חולים

בוכה את נשמתי

מה יהיה עכשיו?

איך אני מעלה הכל חזרה

ואיך, איך למען ד' יהיה לי כח עד אז???

ובוכה.

בוכה. בוכה.

מאפשרת לעצמי להתפרק.

ואז, באיזשהוא שלב נובטת בתוכי תובנה

שמלווה אותי מאז בכל מיני מצבים כאלה ואחרים.

השתדלות צריך לעשות.

אני אמשיך לקחת ברזל

ולנסות להקפיד על מה שצריך.

אבל כח!

כח ד' נותן!!!

לא משנה כמה ההמוגלובין. לא משנה כמה הצלחת באמת לישון הלילה.

לא משנה מה הצלחת לקיים ומה לא.

התוצאות, הן בידיים של הקב"ה.

אנחנו צועדים בדרך, וכל יום מנסים להתקדם במה שאנחנו מסוגלים באותו יום.

התוצאות הן בלי קשר.

בלי קשר.

בלי קשר.

להשתדלות.

להשתדל צריך, כי כך ד' ברא את העולם.

כי זה מה שטוב ונכון לנו.

והוא ברא אותנו כדי שנעמול, ונחיה, וננסה ונשתדל.

ונאמין

שבסופו של דבר מה שקורה

זה רק מאתו,

בידיים שלו.