ממשיכים

בס"ד, י"א בסיון ע"ט

יאללה. די.
החלטתי לשים לזה סוף וזהו.
היה פורים.
ופסח.
וספירת העומר.
ושבועות.
ובתוכם שזורים קשת רחבה של
חוויות.

ואני כל פעם אומרת לעצמי
אני חוזרת לפוסטים
אני חוזרת לכתוב
אני רוצה כבר לכתוב!

ו...
עוד שבוע עובר
ועוד אחד

סוג של פדיחה כזו
אחרי שנעלמתי לכל כך הרבה זמן
פתאום להופיע, ככה?
מה אני אגיד?

אז זהו.
שהחיים למדו אותי לא להנציח.
קורה ונאמר משפט לא לעניין
חוסר נעימות
פגיעה קלה
(מהסוג שהתנצלות רק מעצימה את זה)
תקלות קטנות ו פדיחות למיניהן
לא נעים.
לא כיף.
אבל הכי חשוב.
להמשיך הלאה.
לשחרר.
ולא,
לא להנציח

גם זמר,
או מרצה
או כל אחד אחר שהאומנות שלו היא בביצוע מול קהל
חלק מהמומחיות
זה להחליק על הטעויות
לא לעצור בשבילן
להמשיך הלאה
ולא להבליט אותן

אז זהו.
לא רוצה להנציח את העצירה הזו
לא רוצה לחכות עוד ועוד
ולאפשר לבלוג הזה להתפוגג

רוצה לכתוב
רוצה לחלוק
רוצה להמשיך
לזרום

אז הנה.
ב"ה כתבתי
ואני שולחת

לא מנציחה...
ממשיכה.