אחד המתנות החשובות
שאני רוצה להעניק לילדים שלי
זה חינוך לעצמאות
שיהיו עצמאיים, יכולים
ומה שהם יכולים – שיעשו בעצמם
זו מתנה
שיש לה מחיר
למשל,
ילדה בת רבע ל-3
שמחזירה למקום קופסא של סלט חצילים
כשהרצפה בוהקת ברגע נדיר
ו...
שניה לפני שהקופסא שוכנת לבטח במקרר
היא נופלת
ותכולתה השומנית
נשפכת
אופס
היא נבהלת
בוכה
כולה עלבון
ותחושת כשלון
איך נרגיע אותה?
הרי מה היא רוצה?
בגיל הזה, הכי מהכל
היא רוצה להרגיש גדולה
אם כך,
נהגתי בה כמו בגדולה
אחרי השתתפות קצרה בצער,
והכלת האכזבה
כוונתי אותה
מה עושים עכשיו?
לכי תביאי טישיו
יופי נהדר
עכשיו בואי תנקי
רואה שזה גדול עליה
מנקה איתה יחד
איזה יופי,
איזו גדולה
נשפך לך
ואת בעצמך מנקה
והילדה יצאה מפוייסת
עם תחושת הצלחה
הרי נשפך לה, נכון, אז מה?
אבל היא נקתה הכל בעצמה
ממש כמו אמא אמיתית
היום
נזכרתי בסיפור הזה
חשבתי לעצמי
הנשמה שלנו רוצה לגדול
רוצה לנסות,
עצובה מלטעות
ויש בנו צורך פנימי, מובנה
לתקן
לא לעבור הלאה
לא לקבל ליטוף ודי
לא שמישהו אחר ינקה אחרינו
יותר נח לנו לנקות בעצמינו
לאסוף את השברים
לתקן הנזקים
זה מרגיש יותר נעים
מן תחושה פנימית שלמה כזו
ואולי זה מה שנותן לנו אבא,
כאן בעולם?
הזדמנות לגשש, לנסות,
לרצות להיות גדולים
ובדרך, בהכרח,
טועים. נופלים.
הקב"ה מאפשר לנו
ללכלך, להרוס, לנתץ עולם יפה,
אבל יותר מזה,
מאפשר לנו זמן ושהות
כדי לתקן
ולבנות
ללמוד לקחים
ולסדר בעצמינו,
את הלבאגן שאנו יוצרים
ואולי לכן עוד לא הגיעה גאולה
כי הנשמה עוד לא מלאה הצורך
לתקן הסדקים
לאסוף השברים
וליצור מרחב, נקי
מחודש
ואולי.
אחרי הכל
הגלות היא בעצם
מתנה
מרחב מאפשר ניסוי
טעיה
כשלון
נפילה
ואז למידה
גדילה
ריפוי
ותיקון
ולהתקרב
צעד אחרי צעד
כדי להיות
מי שאנחנו רוצות
באמת באמת
להיות
